לצאת לחופשי השנה

ממה היית רוצה לצאת לחופשי השנה?
שלום,

אז מה נשתנה השבוע הזה? חג החירות לפנינו, חג החופש!

חופש זו מילה מאוד גדולה ומאוד חשובה עבורי. רבות בחיים שלי התמודדתי בנסיבות שונות מול המושג הזה. רבות גם נלחמתי ועברתי דרך מכשולים שונים על מנת להרוויח שוב ושוב את הדבר היקר הזה – חופש.

חופש זה הדבר הכי בסיסי שהבורא העניק לאדם, הזכות הבסיסית של כל בן אנוש על פני האדמה, המהות הטבעית של נפשנו שאינה מוגבלת מעצם טבעה.

יחד אם זאת, כלא הוא מושג כל כך ממשי בחייו של כל אדם. ולא, אני לא מדברת על הכלא הממשי שאליו נכנסים עבריינים, אני מדברת על הכלא הפנימי שאנשים יוצרים במו ידיהם, מכניסים את עצמם לתא קטנטן ומבודד ונועלים את עצמם בפנים בלי לשים לב היכן הם מניחים את המפתח.

זה יכול להיות הכלא של המרדף אחרי ההישרדות הכלכלית, זה יכול להיות הכלא מול האוכל ומלחמה יומיומית על כל ביס, זה יכול להיות כלא זוגי שבו אנשים חיים עם בני זוג במערכת יחסים חונקת ולא מעצימה. יש עוד סוגים רבים של כלא. הכלא הכי גדול והכי נסתר והכי חמקמק מבחינתי הוא הכלא של המחשבות. בלי לשים לב, המחשבות של האנשים שולטות בהם, מנתבות את המעשים שלהם, מגבילות את האמונות שלהם ולעיתים זה מגיע עד למצב שהן הופכות אותם לרובוטים קטנים במערכת. זהו כלא חמקמק שרוב האנשים אינם מזהים כי לימדו אותם להזדהות עם המחשבות שלהם והם לא מבחינים יותר מה אמיתי ומה אשליה ומגבלה של המחשבה המודעת (שהיא חלק מזערי מהתודעה השלמה).

העבודה העצמית בה אנו לומדים להתבונן, לשנות ולשלוט במחשבות שלנו היא החירות הכי גדולה שאדם יכול לאחל לה מפני שהחירות הפנימית הזו יכולה להוציא אותו לכל סוג של חירות חיצונית. ללא חופש מהמחשבות שלהם, אנשים לא יוכלו להשתחרר ממצוקה כלכלית, זוגית, אישית, מקצועית או כל תקיעות (כלא) אחרת.

אז, ממה היית רוצה להשתחרר השנה?

על מנת לצאת לחופשי מכל כלא ומכל מגבלה, צריך שיהיה לך הכלים הנכונים כדי לפצח את המנעולים. ללא הכלים הנכונים ניתן להילחם עם הדלתות והקירות זמן ארוך ומיותר.

ומהו הכלי היעיל ביותר כדי לצאת לחופש אמיתי?

במשך 15 השנים האחרונות למדתי להכיר את הכלים השונים שמוציאים אנשים (וגם אותי) לחופש, למדתי לזהות את הכלים היעילים יותר ואלה שפחות. לאחר 15 שנים של לימוד, עבודה עצמית, התבוננות וטיפול קליני באנשים אחרים אני יודעת ללא צל של ספק כי הכלי החשוב ביותר שיכול לשחרר אותך מכל מגבלה פנימית (ולכן גם חיצונית) היא מדיטציה!

אם אתם יודעים איך לעשות מדיטציה, אז פשוט תעשו אותה, כמה שיותר. ככל שתתמידו בתרגול יתגלה בפניכם עולם אין סופי של אפשרויות וחופש. אם עדיין לא למדתם איך לעשות מדיטציה, רוצו ללמוד, בכל מקום שתוכלו, הכי מהר שאפשר,
כי כל רגע נוסף בחיים בו אין חופש הוא מיותר ומבוזבז לשווא.

רוצה ללמוד מדיטציה i32 בצורה מקצועית ומרוכזת?
מדיטציה i32 – כלים מעשיים שיוציאו אותך לחופשי מהמחשבות שלך!
~ כנסו לכל הפרטים כאן ~

קטגוריות: אצלנו במרכז היולי, טור דעה, מדיטציה | תגים: , | להגיב

לשאול את הקלפים – קלפי יצירה קבליים בשיטת לוסקי ככלי לאבחון, טיפול ואימון אישי להצלחה.

לקלפים יש הרבה שמות וסטיגמות, סביב קלפים יש לא מעט מיתוסים וסיפורים.
יש אנשים שמקשרים קלפים להימורים ולמשחקים אסורים, יש כאלה שקלפים מייצגים עבורם את המאגיה השחורה והמסוכנת. יש אנשים שקלפים לא יכולים לבוא יחדיו באותו המשפט עם אבחון או טיפול ויש גם כאלה שיודעים להעריך קלפים ויודעים שזהו כלי עבודה מאיץ שביכולתו לגלות סודות ולהעלות על פני השטח אינפורמציה חבויה מתוך נבכי הנפש.

ההיסטוריה של הקלפים מתחילה שנים רבות אחורנית בזמן, אי שם בזמנים קדומים של האנושות. האגדה מספרת שבימים בהם אלוהים היה מתייעץ עם המלאכים שלו, הם היו מתאספים ודנים בגורל האנושות ובדרכים לייעל את הכלים והידע דרכו האדם יוכל להתפתח. יום אחד שאל אלוהים את המלאכים שלו כיצד יוכל להבטיח את ההמשכיות של הידע החשוב ביותר – הסודות של הנפש. אלוהים אמר כי הוא רואה שהאדם מתפתח למקומות לא כל כך מבטיחים ונמשך יותר למשחקים ולהימורים ולכל הדברים החומריים והוא חושש כי האדם ייאבד את הידע החשוב ולא יוכל לשחזרו לעולם. לאחר התייעצויות רבות ורעיונות רבים שהועלו, הציע אחד המלאכים כי אם האדם נמשך באופן טבעי למשחקים והימורים, אז אולי יש להחביא את כל הסודות ואת הידע בכלי שיהווה לאדם כמשחק, כזה שלא יכול לוותר אליו וכך יעביר אותו מדור לדור גם אם לא ידע על משמעותו האמיתית. ואז יום אחד כאשר יתעורר ויתפקח, יוכל למצוא בתוך המשחק הזה את כל הידע שאבד.

כך נוצרו הקלפים – משחק שמכיל בתוכו את כל הסודות של נפש האדם.

היום ניתן למצוא חפיסות קלפים רבות ומרובות. קלפים שעובדים ברובד הרגשי על סמך האסוציאציות הרגשיות שעולות מתוך הקלף, קלפים שמצטטים מקורות עתיקים כגון תהילים, קלפים שמציגים תמונות של מלאכים ופיות, קלפי טארוט עתיקים מסוגים שונים, קלפים לילדים, קלפים להעצמת נשים וקלפים לכל נושא שיכול לעלות על הפרק.

זה נפלא לראות שעולם הקלפים גדל והתפתח כל כך בשנים האחרונות ושכל אדם וכל איש מקצוע יכול למצוא את חפיסה שלו שאליה הוא יכול להתחבר ולשלב אותה בעבודה המקצועית שלו.

וכעת אני רוצה לדבר על חפיסה מיוחדת במינה שנקראת קלפי יצירה קבליים:
קלפים אלו נולדו ונוצרו מתוך שיטת לוסקי שהיא שיטה טיפולית וחינוכית מעמיקה אשר מבוססת בעיקרה על מקור קבלי קדום – ספר יצירה (המיוחס לאברהם אבינו) ונושאים מאחוריהם ידע תיאורטי רב, עמוק ועתיק.

חפיסת קלפי יצירה קבליים בשיטת לוסקי מורכבת מ-66 קלפים סך הכל. 33 קלפים אדומים ו-33 קלפים כחולים כאשר הצבע מייצג את כיוון האנרגיה המכוונת מתוך הערך של הקלף. הצבע האדום מייצג את הרצון לקבל והצבע הכחול מייצג את הרצון לתת. על כל קלף מופיעה ספרה מ-1 עד 10 או אות מ-א' עד ת'. מתחת לאות או הספרה מופיע שם הערך כפי שהוא נלקח מספר היצירה (שמקושר לאות או למספר שמופיע על הקלף). ישנם סך הכל 32 ערכי חיים אוניברסאליים על פי ספר יצירה ושיטת לוסקי כאשר הקלף ה-33 מייצג את כל היש או הלא כלום, שהם אותו הדבר (כמו קלף ג'וקר). מתחת לשם הערך מופיע משפט הגדרה שמייצג את היכולת האנושית שמופיעה בנפשו של כל אדם במידה מסוימת ואיתה אנחנו יוצרים את מציאות חיינו, מגשימים משימות ומשיגים יעדים.

כל יכולת מתוך 32 היכולות נקראת אינטליגנציה, כאשר אינטליגנציה על פי שיטת לוסקי היא הפוטנציאל השלם של מגוון משתנים המקושרים לאות או המספר (וביניהם ערך חיים) הפועלים בגופו ונפשו של האדם.

מה ניתן לגלות באמצעות קלפי יצירה קבליים?

הקלפים מייצגים סוג של מתווך בין המטופל / מאובחן לבין הידע הגובה או ה 'אני הגבוה' של האדם.
ישנם אנשים אשר באופן טבעי זכו ביכולת לתקשר עם האני הגבוה שלהם ולקבל תשובות במילים פשוטות תוך כדי שהם שומעים אותן בתודעתם או מקבלים תמונות על מה שהם אמורים לעשות בחייהם. אך לצערנו לא כולנו בורכנו ביכולת תקשור זו ויש כאלה מאיתנו אשר נזקקים לסוג של "מתורגמן" או "מתווך" שיוכל לתקשר עם הידע העליון עבורנו להוריד את האינפורמציה לרמה המודעת בצורתה הפשוטה ובהירה להבנה. כל זאת עושים קלפי יצירה קבליים בצורה נפלאה.

ניתן לשאול את הקלפים שאלות אבחוניות על מצבים וסיטואציות מסוימות בחיים, ניתן לשאול מה יקדם או מה מעקב יעד מסוימת ובכך לדעת מה לעשות או ממה להימנע על מנת להשיג את אותה המטרה. וניתן גם 'לפתוח' נושאים מסוימים בחיים ולהעלות מהתת מודע אל המודע אינפורמציה אשר לא הייתה גלויה עבורנו עד לרגע זה, לדוגמא בנושא של עבודה, בריאות, קריירה, אהבה, זוגיות, משימה ספציפית או כל נושא אחר. ניתן לשאול גם שאלות מכוונות, מה שנקרא – שאלות אימוניות כאשר במרכז השאלה ניצבת מטרה מוגדרת ותכלית השאלה היא לגלות את הדרכים המהירות, הנכונות ומדויקות ביותר עבוד האדם על מנת שיוכל להגיע למטרה זו.

הייחודיות של קלפי יצירה קבליים היא שהקלפים נותנים תשובות ממוקדות ומדויקות ולא משאירות מקום לניחושים או פרשנויות ספונטניות. מסיבה זו יש ללמוד את קלפי יצירה קבליים עם מורה אשר הוסמך ללמד את שיטת לוסקי ואת העבודה עם הקלפים על מנת להכיר (לפחות באופן בסיסי) את מערך הערכים והאינטליגנציות המבוטאות על ידי הקלפים ולהיכנס אל תוך התבנית הקסומה של 32 הערכים שמציג ספר יצירה דרך הפרשנות המעשית של שיטת לוסקי.

קלפי יצירה קבליים מתאימים ככלי עבודה ממוקד ויעיל ביותר למטפלים, מאבחנים, מורים, מנחי קבוצות ומאמנים אשר מעוניינים להרחיב את יכולת האבחון שלהם ולהוסיף לארגז הכלים שלהם כלי עבודה ממוקד ויעיל המבוסס על תכנים עתיקים ותוצאות שמשאירות את המטופל / מאובחן / מתאמן עם תשובות בהירות להמשך ההתפתחות והעבודה האישית שלו.

לתאריכים קרובים של קורס קלפי יצירה קבליים באתר מרכז היולי:
http://www.hiyuly.org/Course_CreationCards.htm

כותבת המאמר:
יולי ביילין, מטפלת ומורה (מאסטר) לשיטת לוסקי.
מיסדת ומנהלת את מרכז היולי – בריאות ומודעות בשיטת לוסקי www.hiyuly.org

קטגוריות: אצלנו במרכז היולי, שיטת לוסקי | תגים: , , | להגיב

בעזרת השם שלך

האם הקדשת מחשבה אי פעם לעובדה שכמעט הכל מכל הדברים ש"יש לנו" או "שלנו" מרגע הלידה ועד רגע הפרידה הגדולה מהחיים מתחלף ומשתנה ולא נשאר אותו הדבר?

המראה החיצוני שלנו משתנה ללא הרף ומידי יום, השיער שלנו אורך ונגזר ונצבע מאות ואולי אלפי פעמים, הגוף כולו משתנה כולל כל התאים שיש בו ואפילו השלד שנראה הדבר המוצק ביותר מוחלף כל כולו כל פרק של שבע שנים. האנשים שמקיפים אותנו גם הם משתנים, חברים באים והולכים ומשתנים, עמיתים, שכנים ואפילו בני משפחה, גם הם בעצמם לא נשארים כפי שהיו בעבר. התחביבים והעיסוקים שלנו כולם חולפים ומתחלפים, העמדות שלנו משתנות ולפעמים מהר יותר משהספקנו להיצמד אליהן. הרצונות שלנו, החשקים שלנו, האהבות שלנו, הטעם שלנו באוכל ובבגדים ובבני זוג ובספרים ובסרטים, כל זה משתנה ללא סוף וכל הזמן. ואחרי שאנחנו שמים לב לעובדה הזו, אם אין דבר (או כמעט דבר) שנשאר יציב ומלווה אותנו כל חיינו, אז מי אנחנו? מה מגדיר אותנו? לפי מה מזהים אותי ממישהו אחר?

בעצם, יש דבר אחד שהרוב המוחלט של האנשים נשארים איתו מלידה ועד מוות ורק אחדים מנסים לשנות וגם אז, לעיתים אחרי שנים רבות חוזרים למקור. כן, זהו השם שלנו.

השם שלנו הוא צירוף של מספר אותיות שיוצרות את הצליל הזה שכאשר קוראים בו אנחנו יודעים לסובב את ראשינו בתהייה שקראו דווקא לנו ושעלינו מדובר ואז גם עוברת בראשנו המחשבה: "כן, זה אני, קראת לי?". למה בעצם? למה כאשר קוראים בשם מסוים ולא בשם אחר אנחנו חשים בתוכנו תחושה שנקראת 'הזדהות' (זהות) ואנחנו מייד יודעים לזהות שמדובר בנו? מה זה בעצם שם? האם השם קשור לזהות של מי שאנחנו? בואו ננסה להבין את התשובות לשאלות האלה.

צליל במהותו הוא ויברציה המופקת על ידי הוצאה של אוויר דרך מיתרי הקול שלנו שמרטיטים את האוויר ויוצרים תדר מסוים. לכל תדר יש צליל אחר, כלומר, צליל (או אות) שווה תדר. יש סך הכל 22 אותיות בא' ב' העברי שאיתן אנחנו יוצרים ומבטאים כל מילה וכל משפט וכל אמת. אם כך, יש 22 סוגי תדרים מסוג אות. בואו לא נשכח שניתן גם לבטא מציאות דרך מספרים ולכן ל-22 האותיות מתווספים עשרת המספרים 1 עד 10 וכך אנחנו מקבלים 32 תדרים.

ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו פותח בהכרזה דרמטית ואומר כי העולם נברא ב-32 נתיבות פליאות חכמה. אלו הם 32 סדרים, חוקים, תבניות ובמילים כוללות יותר, 32 סוגי תדרים.

לכל אות מ-א' עד ת' ולכל מספר מ-1 עד 10 ספר יצירה מקשר מגוון משתנים שונים, כגון: איבר, חודש בשנה, מזל, ערך וכו'. שיטת לוסקי לוקחת את התבנית הזו ואומרת שבעצם יש 32 "תבניות ריקות" בעולם לתוכן ניתן לצקת את כל המציאות הקיימת כאשר בכל תבנית יהיו מגוון רחב של משתנים שונים. המשותף בין כל המשתנים שנמצאים יחדיו באותה התבנית יהיה הצליל או המספר שעומד בראשם, יהיה זה הצליל, התדר.

מתוך מגוון המשתנים השונים שמקושרים לכל אות ומספר יש גם תכונות אנושיות, יכולות, תחושות, עמדות, איברים וחלקים שונים שמרכיבים את המבנה האנושי השלם של מי שהננו.

על פי שיטת לוסקי, לכל אדם יש מבנה אישיות ייחודי שמורכב גם הוא מ-32 חלקים. שיטת לוסקי קוראת לחלקים מורכבים אלו אינטליגנציות, כלומר, כל אינטליגנציה אנושית כוללת בתוכה מגוון משתנים והיא רב שכבתית (כמו כרוב או בצל) וכוללת בתוכה תכונה, יכולת פיזית, איבר מקושר, צבע, מזל, סוג מזון ומשתנים נוספים. לכל אדם יש את האינטליגנציות החזקות שלו ואת אלו שפחות. הפרופיל הייחודי שנוצר מתוך השילובים השונים של 32 אינטליגנציות (32 אפשרויות) הוא אין סופי והוא יוצר את הייחודיות של כל אדם ואדם ואת השוני בינינו.

ועכשיו, איך כל זה קשור בעצם לשם שלנו?

השם שלנו מורכב מאותיות, כלומר מצלילים והוא בעצם תבנית אנרגטית של מספר תדרים. כל אות מבטאת ומקושרת למגוון יכולות. כאשר מישהו קורא לי בשמי, כאילו מישהו שיגר לכיווני תבנית אנרגטית של תדרים שיוצרים רטט בתוכי ולכן הזדהות עם מי שאני מפני שהם מייצגים את התכונות והיכולות שמבטאות את הייחודיות של מי שאני.

כאשר נשמה בוחרת לבוא לחיים, היא בוחרת "ארגז כלים" איתו היא תוכל לפעול בחיים האלה לצורך השגת מטרות ויעדים ואיתו היא תוכל להתמודד מול משחק החיים הזה. הכלים האלה הם היכולות שלנו. לכל אדם יכולות שונות וייחודיות. השם שלנו, הוא בעצם הביטוי הקולי לאותו ארגז הכלים שאנחנו נושאים איתנו ואשר נמצא תמיד קרוב אלינו. השם שלנו מבטא את הפוטנציאל השלם שלנו, את החוזקות שלנו ואת מקור ההצלחה שלנו. אם נדע להתחבר באופן מודע ליכולות שטמונות באותיות השם שלנו, נוכל להגשים את מי שהננו בקלילות ובשמחה רבה יותר ולהגיע אל נקודת הייעוד האישי שלנו. בעזרת השם!

מעוניינים לגלות את משמעות האותיות שמרכיבות את שמכם הפרטי?
כנסו לאתר וקבלו את משמעות שמכם במתנה!
http://www.hiyuly.org/Names.htm

קטגוריות: אצלנו במרכז היולי, שיטת לוסקי | תגים: , , | להגיב

על טריקת דלת ומה שפותח אותה

השבוע העברתי שיעור על וודאות באור. זוהי האינטליגנציה הראשונה מתוך 10 האינטליגנציות הרגשיות ברובד הרגשי על פי שיטת לוסקי. וודאות באור היא היכולת להיות בוודאות (רגשית) שהכול קורה לטובה, שהכול בא מצד האור שהכול זה בעצם אור. חוסר היכולת שלנו לזהות את הטוב ואת האור שבכל דבר וחוסר היכולת שלנו לראות את התמונה הגדולה יותר משנה את הפרשנות שלנו של הסיטואציה והופך את המקרה לחושך, כי ככה זה נראה. בעצם יש רק סוג אחד של אנרגיה והיא האור, האחד, האחדות. החושך היא אשליה של חוסר אור או בשפת שיטת לוסקי, חושך היא תוצאה של חסימת דרכו של האור.

אחרי שאני מעבירה את השיעור הזה הוודאות שלי מתחזקת וכל פעם אני בוחנת מחדש מאורעות היום יום שלי ומנסה לראות אותם באור חיובי של כל טוב.

היום בבוקר קרה לי מקרה מדהים מהמחיש לי את עוצמת האור.

הבוקר, כמו מידי כל בוקר, אני יוצאת לחצר ביתי להאכיל חתולי רחוב שמתאספים ליד הדלת, הם כבר יודעים שבבוקר יהיה שם אוכל. אחד החתולים ניסה להתנגב ולהיכנס לתוך הבית וכמו מתוך אינסטינקט משכתי את הידית של הדלת אחרי באודי עומדת מחוץ לבית. העניין הוא שהדלת של הבית שלי היא דלת פלדלת ברזל שנפתחת רק מצד אחד, מבפנים! וכך, בשנייה אחת מצאתי את עצמי נעולה מחוץ לבית, על הבוקר באודי בנעליי בית וכאשר עוד שעה אמורה להגיע אלי קבוצת נשים לשיעור נוסף. או אווווו…מה יהיה ומה אעשה חשבתי לעצמי. גם הפלאפון שלי נשאר בתוך הבית וכל יכולת לתקשר עם העולם החיצון או עם האנשים שאמורים להגיע אלי לא היה אפשרי. מייד יצאתי החוצה לרחוב במחשבה להרים טלפון להורים ולבקש מאבא (המציל הלאומי שלי) לבוא ולחלץ אותי מהצרה. באודי יוצאת מהבניין נזכרתי בעצם שההורים שלי נמצאים ברגעים אלו ממש לא פחות מאשר בחו"ל. והמפתח הנוסף שנמצא על צרור המפתחות של אבי נמצא אי שם רחוק בארץ השלג. המצב הלך והפך להיות בעייתי יותר מרגע לרגע. כך יצאתי החוצה, נכנסתי לחנות הצמודה אלי (שם מכירים אותי) וצעקתי לעזרה. אחד הגברים יצא ואמר לי "בואי נלך לראות מה העניין", "בטח תצטרכי לקרוא לפורץ" הוא הוסיף ואני מייד ראיתי בראשי מאות שקלים יוצאים לי מהכיס ואת הנשים שבאות לשיעור ומוצאות אותי עומדת בחוץ ומחכה שיפרצו לי את הדלת. תמונה לא נעימה שהעבירה לי צמרמורת בכל הגוף, אוף איזה באסה!

כשנכנסנו שוב לחצר ביתי ראיתי שהשארתי את התריס של הוויטרינה הראשית פתוח קצת אך זה לא היה מנחם כי החלונות היו סגורים היטב מבפנים. הגבר מהחנות התכופף וניסה למשוך בווטרינה. אמרתי לו "אין מצב, זה נעול מבפנים". והוא בשלו, משיכה ועוד משיכה והופ, הוויטרינה נפתחה!

באותו הרגע התחלתי לצחוק בטירוף, זה היה כל כך מצחיק להבין שה"תקלה" שקרתה לי לפני שלושה חודשים כאשר הידית של הוויטרינה נשברה ואני התבאסתי כל כך שאצטרך לחפש ולמצוא ידית זהה ושזה ייקח לי מלא זמן של חיפושים וגם הוצאה כספית. בינתיים לא הצלחתי למצוא את הידית התואמת והוויטרינה נשארה ללא ידית. מה שלא ידעתי הוא שחוסר ידית בוויטרינה זה בדיוק הדבר שיאפשר לה להיפתח בכזו קלות ולתת לי להיכנס לבית אחרי דקה וחצי של התבאסות. כל כך שמחתי שהידית נשברה! הרמתי את ראשי לאלוהים וצחקתי לעברו שהוא ידע שזה מה שהולך לקרות ולכן הוא גרם לידית להישבר (מה שתמוה בפני עצמו כי הידית הייתה עשויה מיציקת ברזל) על מנת שאוכל להיכנס הביתה מאוחר יותר ולחסוך הוצאות מיותרות.

זהו האור, הכל אור והכול רק לטובה!

קטגוריות: אצלנו במרכז היולי, כתיבה למגירה | תגים: , , | תגובה אחת

האמת שבמוחי

יושבת לי בכיסא נדנדה ובוהה בתמונה שעל הקיר, תמונה שנמצאת שם מאז ומתמיד אך אף פעם לא הבטתי בה באופן הזה. מנסה לפרק אותה לגורמים ולהבין את מה שאני רואה, כלומר, האם התמונה שאני רואה היא אכן התמונה שתלויה על הקיר?
שאלה זו מתחילה להתרוצץ במחשבתי, האם מה שאני רואה הוא הדבר שבאמת ישנו שם מול עיניי, או שרק אני רואה את הדבר באופן שאני רואה אותו, וכל אחד אחר יראה שם תמונה שונה לחלוטין?
אני צוללת לתוך מוחי, המחשבות לוקחות אותי למסע חיפוש אחר הבנה כלשהי את השאלה שמתרוצצת שם.
מה בעצם אני רואה? האם התמונה קיימת באמת כאותה התמונה שאני רואה, או שהתמונה נוצרת במוחי שלי בין מיליארדי הנוירונים ששולחים מסרים חשמליים בלי סוף ושוב רק בתוך מוחי? האם הצבע החום או הצהוב או הירוק הוא אותו הצבע שיראה אדם שיעמוד לידי ויביט באותה התמונה? השאלות מתחילות להתרבות בסדר הנדסי עולה ואני חייבת להגיע לתשובה כלשהי עם עצמי. אני יוצאת מתוך הנחה שהאינדיבידואליות(ייחודיות) של כל אחד היא האינדיבידואליות של החוויות כפי שהוא חווה אותם, בזמן שהוא חווה אותם ובאופן שהוא חווה את החוויות. כל חוויה וכל התנסות יוצרת קשר נוירולוגי אינדיבידואלי בתוך המוח אשר נתפס כזיכרון שלם ומשפיע על כל חוויה שתבוא "בעתיד" באופן של האינטרפרטציה של אותה החוויה מתוך הזיכרון (מבנה אישיות/אינטליגנציות ייחודי). אם כך, החוויות כפי שחוויתי אותם אני ואופן תפיסתי וזיכרוני של כל דבר הוא אינדיבידואלי לחלוטין. התפיסה של מוחי את הצבע הירוק (לדוגמא) נובע מהאופן הייחודי ביותר בו חוויתי בפעם הראשונה את הצבעים כולם ושונה לחלוטין מהאופן בו חווה כל אחד אחר את אותם הצבעים. האופן בו אני חווה ריח מסוים, מרקם מסוים, צליל מסוים וכד', מושפע באופן ישיר מאותם החיבורים הייחודיים שקיימים במוחי ולי לא נשארת הרבה ברירה אלה לקבל את התמונה שמשדר לי מוחי מתוך האינטרפרטציה האישית שלו. מי אמר שיש שם תמונה כלשהי בכלל? המוח שלי. ומי אמר שהיא ניראת כפי שהיא ניראת בעיניי? שוב רק המוח האישי שלי. מתוך כל ההנחות האלה אני יכולה להסיק שכל תמונה היא תמונה שאני רואה באופן אינדיבידואלי לחלוטין ורק אני רואה אותה באופן הזה. אם כך, כל אדם שאני רואה, רק אני רואה אותו באופן שאני רואה ואין זה אומר שזהו מראהו ה"אמיתי", כל אחד יראה את האדם הזה באופן שונה לחלוטין (יותר רזה, יותר שמן, יותר גבוהה, יותר נמוך, יותר יפה וכו').
עכשיו אני יכולה להבין באמת (שוב לדוגמא), איך בחורות רזות יכולות לומר על עצמן שהן לא רזות, זה באמת כך, זאת החוויה האינדיבידואלית שלהן את אופן הראייה של עצמן, ואין זה אומר שהאופן שאני רואה אותה הוא האופן שהיא קיימת בו "באמת".

ומתוך כל המסע הארוך הזה שממשיך וממשיך עוד ועוד לעומקי מוחי על חיבוריו, אני שוב מבינה את הבלתי יאומן. אין מולי שום דבר באמת. אין מולי לא תמונה ולא קיר. אין אוויר "חם" מסביבי, אין "רעש" של מכוניות בחוץ, אין כאן שום דבר אלא רק במוחי ובתשדורת האין סופית שהוא משדר מתוכו.
המוח – הכלי המדהים והמסתורי ביותר שקיים בגופי הוא גם זה אשר מסתיר ממני את האמת שאין שום אמת, שהאמת היא אך ורק במוחי.

קטגוריות: החוויה האישית שלי, כתיבה למגירה | תגים: | להגיב

רייקי – האנרגיה האינטליגנטית

אנרגיית הרייקי עצמה, כפי שאני רואה זאת, היא הרצון החופשי.
האנרגיה זורמת למקום בו היא נחוצה וברובד המתאים כישות בעלת מודעות משל עצמה. אם מדובר בתקלה ברובד הפיזי, לדוגמא כמו כאב בטן, תזרום האנרגיה לאותו האזור לצורך הקלת הכאב. בו זמנית היא תעלה לפניי השטח את התקלה הרגשית שגרמה לכאב הפיזי ותעזור לנו להתמודד איתה. כך הלאה, תעלה האנרגיה מעלה ומעלה בארבעת הרבדים, במטרה להביא אותנו לאיזון הרצוי עד לרובד הרוחני.
כמטפלים ברייקי אנו מפתחים בנו בין היתר את אינטליגנציות של הרצון לקבל והרצון לתת. עצם היותנו מטפלים, מציב את הרצון לתת כמטרה, מטרה נעלה. בזמן הטיפול המטפל משמש כצינור ריק להעברת האנרגיה. תחילה מתמלא הצינור (רצון לקבל) ולאחר מכן האנרגיה עוברת הלאה למטופל (רצון לתת) כך שגם המטפל וגם המטופל זוכים לקבל את אנרגיית הרייקי בתוכם. לאחר הטיפול כמטפלים לרוב נרגיש "קלילים" יותר, מפני שהעברנו הלאה את אשר קיבלנו מלכתחילה.
אנרגיית הרייקי משתלבת בתוכנו לצורך ריפוי ואיזון השדה האנרגטי שלנו שמרכזיו נקראות הצ'אקרות. הצ'אקרות העיקריות הן 7 צ'אקרות אשר מסודרות לאורך גופינו וספירתן מלמטה למעלה (ראה תמונה מצורפת). לכל צ'אקרה יש שם, צורה, גוון, צליל ותפקודים עליהם היא אחראית בגופינו הפיזי וחיינו בכלל. עודף פעילות ואנרגיה בצ'אקרה מסוימת יוציא מכלל האיזון את המערכת האנרגטית כפי שיגרם גם מחוסר אנרגיה באותה הצ'אקרה. המצב האידיאלי הוא נקודת איזון עדינה מאוד אשר אותה רצוי לתחזק ולשמר לצורך מצב בריאותי תקין.

מעבר לשלושת האינטליגנציות הרוחניות (א' – רצון חופשי, מ' – רצון לתת, ש' – רצון לקבל), אדם אשר מטפל באופן קבוע ברייקי, בין אם זה בעצמו או באחרים, מפתח בו אינטליגנציות נוספות.
להלן מספר אינטליגנציות אשר בינן לבין הרייקי ראיתי את הקשר הקיים:

ב' – חוכמה – טיפול אינטואיטיבי

היכולת לתזמן לפי תחושה פנימית, כמה זמן להשאיר את ידיים במקום מסוים ולאחר כמה זמן להזיז אותן ולאן. תחילה רצוי לתרגל את הטיפול לפי סכמה מסודרת של הנחות ידיים במקומות מסוימים ולפי פרקי זמן קצובים, אך לאחר שנצבר ניסיון בטיפולים, יחל המטפל להעביר טיפול שהוא יותר אינטואיטיבי מאשר

סכמאטי. יכולת התזמון הזו בהחלט מפתחת את אינט' החוכמה שהיא היכולת לתזמן פעולה, בזמן הנכון, במקום הנכון.

ד' – זרע – טיפול מכוון

טיפול רייקי נפתח בברכה ובקשה. המטפל מבקש הדרכה, הגנה ותמיכה לאורך הטיפול, כלומר עוד לפני שהונחו הידיים יש כוונה ורק לאחר מכן מתחיל הטיפול. מהניסיון האישי שלי בטיפולי רייקי, אשר אותם אני מתרגלת מידי יום, הברכה אשר קודמת לטיפול לימדה אותי לעצור שנייה לפני תחילת מעשה כלשהו, לשאת ברכה קצרה בליבי ולשים כוונה. כמו כן, הניסיון הראה כי מהלך הפעולה יהיה בהתאם לכוונה אשר הושמה בהתחלה. בכך שאני מבקשת לעזור לאדם אשר מקבל את הטיפול ולא להזיק לו לדוגמה, הכוונה הנכונה משפרת את יכולתי לשמש כצינור להעברת הרייקי. רצוי לשים לב להבדל בין כוונה נכונה לכוונה טובה בעניין זה. כוונה נכונה יכולה להיות – "אני מבקשת לשמש צינור להעברת אנרגיית הרייקי, אשר תעזור למטופל שלי להתמודד עם התקלות הנוכחיות שלו". לעומת זאת, כוונה טובה יכולה להיות – "אני מבקשת לשמש צינור לאנרגיית הרייקי אשר תעביר את הכאב שיש למטופל שלי באזור X". הכוונה הטובה שצוינה לאו דווקא תהיה הכוונה הנכונה, מפני שישנה האפשרות שהעברת הכאב לא תאפשר למטופל לראות את התקלה או להתמודד איתה באופן מודע.

ה' – ראיה

"אתה יכול לראות דברים לפני התרחשותם, לראות מעבר לזמן ולמרחב. אתה יכול לראות צבעים, פרחים וצורות, אתה יכול לראות עולם יפה בדרך ייחודית כפי שלא נראה מעולם". (מתוך 32 האינטליגנציות, דני לוסקי).
אכן הרבה מטפלים וביניהם מטפלי רייקי, מדווחים על יכולת ראייה מדהימה אשר מתפתחת ככל שמתרגלים רייקי יותר ויותר. מדובר כאן על הראייה המרחבית העל חושית, ראיית הילות, ראיית אנרגיה. ככל שנהיה יותר רגישים לחוש את האנרגיה הזורמת בנו ונהיה יותר מודעים לה, נפתח בנו את היכולת לראות דברים שאף פעם לא ראינו, או יותר נכון, שעינינו שכחו איך לראות. זהו כלי אבחון עוצמתי ביותר, העוזר לנו לראות דברים שהם כביכול מתחת לפני השטח. באופן כזה ניתן לראות אזורים בעייתיים, אזורים אשר מוצפים בעודף פעילות אנרגטית או שלוקים בחסר. מניסיוני האישי, ראיתי באופן מודע רק פעם אחת הילה של אדם. זאת הייתה מעטפת אור לבנה ברוחב של כ-15 ס"מ אשר הקיפה את כל הגוף (לא יכולתי להבחין בין הצבעים השונים) ונעה בעדינות בעקבות תנועותיו של אותו האדם. זאת הייתה התנסות ש"הראתה" לי כי "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן", והדרך להגיע ל"שם" היא בין היתר ע"י תרגול קבוע של רייקי.

ל' – תשמיש

"מגע הוא כיסוי שמאפשר לך גילוי, כאשר אתה מתקרב ונוגע בדברים – אתה יודע". (מתוך 32 האינטליגנציות, דני לוסקי).
למרות שטיפול רייקי מתבצע כמעט ללא מגע פיזי, גם המטפל וגם המטופל זוכים לחוות תחושות גופניות. לפעמים זוהי תחושת חום בכפות הידיים, לפעמים זהו קור, לפעמים זאת תחושת חשמל ועקצוץ וכך הלאה באין ספור תחושות שונות ומגוונות שמופיעות בזמן העברת האנרגיה מידיי המטפל לגופו של המטופל.
כאשר נעביר את ידינו מעל איזור מסוים בגוף הפיזי, נגלה את מצבו האנרגטי של איזור זה בתחושות שיתקבלו. רוב התחושות בזמן טיפול רייקי מתרכזות בכפות הידיים (של המטפל), שהם בין היתר כמו כלי חישה ואבחון בזמן הטיפול. ככל שנצבר יותר ניסיון בהעברת אנרגיית הרייקי, נדע לתרגם את המכלול העצום של התחושות לאינפורמציה ברורה על אותו המקום. במשך הזמן, שמתי לב שהיכולת לחוש מתפתחת ושעוצמת התחושות גדלה עוד ועוד. נכון להיום, אני חשה את ה"זמזום" בכפות ידיי כבר בשנייה בה המילה "רייקי" עוברת במחשבתי. כמו כן, נוצר בי הרצון לגעת בדברים כדי לחוש אותם, הידיים והמגע הפך להיות כלי לאיסוף אינפורמציה, לגילוי.

ק' – תא – טיפול מתוקשר

מאחר וטיפולי רייקי הם עבודה אנרגטית, אשר רובה נובעת מתחושות פנימיות עדינות, לרייקי יש היכולת לחבר אותנו עם תובנות עמוקות אשר "יצופו" מתוכנו. ישנם אנשים אשר רואים תמונות בראשם, ישנם כאלה אשר שומעים קול שמדבר בתוכם, ישנם שמבינים דברים אשר לא ידעו מעולם וכד'. תופעות אלו בהחלט ניתן להחשיב כתקשור עם רמת מודעות עמוקה בתוכנו. לאנרגיית הרייקי יש היכולת לחבר אותנו עם הידע הקיים בנו ולעזור לנו למצוא את הפתרונות הדרושים להתמודדות מסוימת. עצם ההתעסקות באנרגיה, גורם לנו לראות תמונה הרבה יותר גדולה מתמונת היום יום. לאט לאט, נתחיל להבין את גודלה העצום של חווית החיים, המורכבות המדהימה של המערכת האין סופית שנקראת היקום. נדע להתייחס בכבוד רב יותר לכל יצור חי ולהעריך את התקלות שמופיעות בחיינו כאפשרויות לצמיחה והתפתחות.

אין ספק שניתן למצוא הקשר ברור בין הרייקי לכל אחת ואחת מתוך 32 האינטליגנציות הקיימות. תבנית קבועה זו מופיעה בכל דבר ודבר שנבחר להתייחס אליו. וכפי שציינתי בהתחלה, מנקודת המבט שלי – הרייקי הוא הרצון החופשי – א', אשר בתוכו נמצאות כל האותיות וכל המספרים.

"תודה לעצמי על כך ששימשתי צינור לאנרגיית הרייקי,
תודה  לעולם אשר קיבל דרכי את אנרגיית הרייקי,
תודה למדריכי הרייקי,
תודה לאלוהים,
תודה ליקום,
תודה לד"ר אוסוי".

קטגוריות: אצלנו במרכז היולי, טור דעה, סיפורים מהקליניקה | תגים: , , | להגיב

החשיבות של מודעות עצמית

אחד ערכי הליבה של שיטת לוסקי אומר: "דע את עצמך דרך המשוב המתקבל מהסביבה ומההתנסויות שלך". לדעת את עצמך פירושו להיות מודע לכל החלקים שקיימים בך, להיות מודע לתחושות הגוף, הרגשות, המחשבות והרצונות שיש בך. כאשר אתה מודע לכל אלו, אז אתה יכול לאהוב את עצמך, כלומר, ידיעה עצמית חיונית לשם אהבה עצמית. האם אתה יכול לאהוב אדם שאינך מכיר? הרבה פעמים כאשר אנחנו מכירים מישהו /מישהי לעומק אנחנו כמו מתאהבים בו (לאו דווקא אהבה רומנטית), והאדם שאנחנו מכירים הופך להיות חבר או ידיד קרוב. אותו התהליך קורה בתוכנו. הרבה פעמים אנחנו לא נוכל לאהוב את עצמנו מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא טרחנו להכיר את כל החלקים המרכיבים אותנו וכאן החשיבות של לדעת את עצמך.
דע את עצמך = אהוב את עצמך. בשפת התנ"ך, כאשר היו אומרים "והוא ידע את…" התכוונו לכך שהם היו זוג נאהבים, שהייתה שם קרבה ואהבה. זה המקום הנפלא שכל אדם מייחל להיות מול עצמו, לאהוב את עצמו כמו שאוהבים נאהב.
ישנן הרבה דרכים לעשות עבודת מודעות אך כולן מסתכמות באותה המטרה – לדעת את המתרחש בפנים.
אחת הדרכים המוכרות לעבודת מודעות והכרת העצמי היא המדיטציה. מדיטציה = התבוננות.
מתוך ההתבוננות מגיעה ההיכרות עם הפנימי. כאשר אנו עוצרים את העולם החיצוני לכמה דקות ביום ופשוט יושבים להתבונן פנימה, הדברים מתחילים לצוף. לאט לאט אנו מתחילים לשים לב לדפוסי החשיבה שקיימים בנו, לאט לאט אנו רואים את תפיסות העולם שעל פיהן אנו חיים שנים רבות וכך הלאה ולאה. אנו מתחילים לגלות את קולו של הגוף, מה אומרים לנו הרגשות ו"תחושות הבטן" ועל מה חושב כל כך הרבה המוח שלנו (מהן המחשבות). מתוך הידיעה שנרכשת נוכל להסיק מסקנות ולקחת את ההחלטות המתאימות לצורך שינוי / שיפור של המציאות שנוצרת מתוך הדפוסים שלנו. פעולה זו בטח ובטח מקרבת אותנו בצעדי ענק לעבר אהבה עצמית ושלום פנימי שהם שני ערכים חשובים שמופיעים בשיטת לוסקי ויוצרים בריאות שלמה.

אם כך, התחל כבר עכשיו להתבונן בעצמך על מנת לדעת את עצמך, על מנת לקחת צעד נוסף לעבר האהבה.

>> למעבר לאתר מדיטציה i32

קטגוריות: אצלנו במרכז היולי, טור דעה, מדיטציה | תגים: , , | להגיב

תרופות או לחיות

ככל שעובר הזמן וככל שאני נחשפת יותר לתעשיית הכסף שמתגלגלת לה במפעלי התרופות (ולפעמים בזה זה נגמר), נולד בי הצורך להפיץ את האינפורמציה שזמן רב מאוד לא ידענו ולא חשבנו על קיומה…

חלקנו כבר יודעים את זה, חלקנו פשוט עושים את עצמנו לא יודעים ולא מבינים, שעל הגב שלנו, או יותר נכון על הבריאות שלנו עושים טונות של כסף. חלקנו אולי עדיין לא יודעים או מעדיפים לא לגלות כי זאת ידיעה מרעישה ביותר. יצא לי לראות אין ספור סרטונים של ייצרני תרופות לשעבר ש"נמלטו" מהתעשייה והתחרטו ומתוודעים בפני המצלמה על ה"חטאים והפשעים" שמפעלי התרופות גרמו להם לעשות. נכתבו על זה כבר מאות מאמרים ואלפי פרסומים. אבל אנחנו, האנשים הפשוטים, עדיין מתעקשים לא לקחת את כל הסיפור הזה ברצינות וממשיכים לבקר בצורה קבועה בבתי המרקחת ולקנות עוד ועוד תרופות כאילו היו אלה סוכריות צבעוניות שממתיקות את נפשנו.

להלן אחד מתוך מאות הסרטונים שפורסמו לאחרונה ברשת שחושפים את האמת מאחורי התרופות שמוכרים לנו על כל אפצ'י שאנחנו עושים ועוד לפני שהוא יצא החוצה מהאף:
http://www.emetaheret.org.il/2009/06/07/עדות-מבפנים-דר-גון-רנגן-על-חברת-התרופו/

ומה תגידו על זה? תגידו, תגידו…על תשתקו…

למה אני כל כך מתרעמת? כי אני רואה את המטופלים מגיעים אלי לקליניקה אחרי שנים או חודשים של תרופות מסוגים שונים והגרוע ביותר אחרי תרופות פסיכיאטריות. ואני רואה מה זה עושה להם, אני שומעת את כל תופעות הלוואי שהם סוחבים, איך הם לא יכולים ולא מצליחים לצאת מהתרופות כאילו היו נרקומנים מכורים (בעצם זה לא כאילו, זה בדיוק המצב). הם, "הלקוחות" הנאמנים של תעשיית התרופות.

ושלא תבינו אותי לא נכון, אני אכן חושבת שבמקרים מסוימים ומאוד ספציפיים יש צורך לקחת תרופות וזה אף נחוץ ומציל חיים. אבל בין "מקרים ספציפיים" לבין תרופות מדף זמינות לכל אחד ולכל מקרה וארגז תרופות אישי במקרר כאילו היו אלה פירות וירקות ועוד כל מיני תופעות מוזרות שכאלה, תסלחו לי…יש הבדל קטן. ויחי ההבדל הקטן!

חברים, אנא שימו לב ואנא הפעילו שיקול דעת אישי.
האם הכדור הזה נחוץ לכם? האם אתם יודעים ומכירים את כל תופעות הלוואי של הכדור הזה?
האם קראתם ושאלתם מספיק בכדי לקבל החלטה אמיתית שתשפיע על הגוף שלכם?
אנא שימו לב, מדובר בגוף שלכם ואין לכם אחד נוסף…

וכמו שאומרים בטלוויזיה, "אתם בשידור חי, נא להתנהג כראוי" או בתרגום למילים יומיומיות יותר, "אתם בחיים, נא לפעול בתבונה!".

קטגוריות: טור דעה | תגים: , | להגיב

פנים רבות לאהבה

את הקטע הבא כתבתי לפני כחמש שנים.
באותו הזמן הייתי עסוקה מאוד בלנסות להבין מהי אהבה, מהו אלוהים ואיך הם קשורים אחד לשני.
את השאלות לא הפסקתי לשאול עד היום כי כנראה אין על השאלות האלה תשובה אחת חד משמעית.
אשמח לשמוע את דעתך…

אהבה…
מה אנחנו יודעים על האהבה?

כל פעם שמערכת זוגית מסוימת באה לקיצה ומתפרקת, אומרים שהאהבה נכשלה. האם כשלון זוהי איכות שיכולה להיות מיוחסת לאהבה באותו המשפט?

השאלות רבות ומרובות. האנשים עוסקים בשאילה הזו מרגע התבגרותם ועד רגע מותם. האהבה היא הנושא המנחה של כל נפש ובכל מערכת יחסים. האם אנחנו אוהבים את ילדינו, האם אוהבים את הורינו, את חברינו, האם אנחנו אוהבים את בני זוגנו? והשאלה הכי גדולה האם אנו אוהבים את עצמנו ואת אלוהים?

ברגע שנוכל להבין כי מהותו האמיתית של האלוהים בעצמו היא האהבה, ואת אופן ביטוייה דרכו, אזי נוכל לאהוב באמת. לאהוב אהבת אלוהים.

קיימות דתות כה רבות, שמות כה רבים לאל. הוא גם שיווה, הוא גם ה', אללה, בודהה, ישו. השמות ממשיכים באין סוף וריאציות שונות. האם אל מקנא לשם מסוים אחד? האם הוא מתעקש להיות דמות אחת בלבד? אז למה אנחנו כה מתעקשים לאהוב דמות אחת בלבד מתוכנו ולתת את כל אהבתנו לאדם אחד ולדרוש ממנו את אותו הדבר? אנו מתעקשים לכלוא את מהותו של האל הרב פנים בצורה בודדת אחת, וכאשר דבר זה לא מצליח מעצם היותו בלתי אפשרי מלכתחילה, אומרים שכשלנו ושנכשלה האהבה.

לאהוב דמות אחת בלבד בדרך מיוחדת יהיה כמו לדרוש מילד לאהוב רק את אחד ההורים, "תבחר, או את אמא או את אבא". האם זה אפשרי?

לאהוב דמות אחת בלבד בדרך מיוחדת כמו לדרוש מאדם שיהיה לו רק חבר אחד."תבחר, או את יוסי או את רמי". האם זה אפשרי?

ובסופו של דבר לאהוב רק דמות אחת בדרך מיוחדת כמו לדרוש לבחור בין לאהוב את עצמך ולאהוב את אלוהים. "תבחר, או אותך או את אלוהים". האם זה אפשרי?

השאלה היא אולי לא האם זה אפשרי, כי ישנה אפשרות בכל דבר, זה אפשרי אך לא טבעי, לא חופשי, לא אמיתי, לא הולך יד ביד עם טבעה של האהבה בעצמה. לכן כל מערכת יחסית בלעדית כזאת כבר לא תוכל להיקרא בשמה של האהבה. זו יכולה להיות בעלות, זו יכולה להיות עסקה או כל דבר אחר.

כשאני אומרת "אני בעלת אוטו, אני בעלת דירה", זאת אומרת שהחפצים האלה בבעלותי, אני המחליטה לגורלם, לעתידם, אני השולטת בהם ולהם אין שום רצון חופשי מבחינתי. אז למה אנחנו מתעקשים להגדיר דמות מסוימת בנו או אדם מסוים כ"בעלי" ובכך לייחס לו את התכונות של אותו האוטו והדירה.

בדרך המיוחדת הזאת נוכל לאהוב רק את האהבה עצמה, את האלוהים בעצמו, כי הוא אחד ויחיד והוא בכל אחד ובכל דבר. אזי האהבה שלנו היא מיוחדת ובלעדית לכל דמות מתוכנו, לכל אחד ולכל דבר.

האם האהבה מכתיבה, מכריחה, מצווה?

האם האל מעניש, אוסר, מקנא?

התשובה יכולה להיות מפתיעה לחלקינו, אך התשובה היא "לא".

אנחנו מנסים להכתיב, להכריח ולצוות בשם האהבה.
אנחנו מענישים, אוסרים ומקנאים בשמו של אלוהים.
מתוך הבלבול הזה מגיע התסכול וחוסר ההבנה, מכאן באה הבורות שלא יכולה לבוא לקיצה.
אהבה היא ציפור דרור, חופש מוחלט, קבלה שלמה, שמחה צרופה.

אהבה זה ליבו של האלוהים.

באהבה.

קטגוריות: כתיבה למגירה | תגים: , | להגיב

עוד חמש דקות

הסיפור הבא קרא באמת.
התחלתי לכתוב אותו כבר מספר פעמים וכל פעם משהו עוצר אותי.
אני מתרגשת לחלוק אתכם את העמודים הראשונים…

25/08/2005

אני שוכבת על רצפה ירוקה עשויה לינוליאום ושוב מתקשה לנשום. אני מרגישה מועקה בליבי, לא מועקה פיזית באמת, מועקה שדומה לבור שנפער ורוצה לעכל את כול כולי, כמו חור שחור.

אני שוכבת ככה כעשרים דקות, בוהה בפינת החדר הריקה. ברקע צלילים עמומים של דלתות מתכת נפתחות ונסגרות וצלילים מתכתיים של אזיקים נפתחים ונסגרים.

אני עדיין שוכבת ככה על הצד, ראשי מונח על שמיכת צמר כתומה וישנה, אני מנשימה את עצמי בשאיפות ונשיפות מתאמצות ועסוקה בלרחם על עצמי.

"הם יעלו עלי בסוף, התובע המפחיד הזה יגלה שהמצאתי את כל הסיפור ואז מה יהיה? אני אשב בכלא הרבה זמן…הלך עלי…". המחשבות לא מוכנות להיפסק, לא משנה כמה אני מתחננת שיפסקו, הן לא. המחשבות ממשיכות במרוץ משלהן כאילו בסופו יש איזשהו פרס. נראה שהפרס יהיה הראש שלי.

יוקו ישנה על הרצפה באמצע החדר, עטופה היטב בשמיכה הכתומה שלה ולין בקצה השני של החדר בוהה בתוך איזה עיתון ביפנית כשהיא עושה רושם שהיא גם מבינה מה כתוב שם כי היא כל הזמן עושה פרצופים והבעות פנים שהיא מופתעת מהכתבה.

אבל מי בכלל רואה אותן, מה בכלל אכפת לי כרגע משתי הסיניות האלה. כרגע אני עסוקה בלשרוד. אני כל כך חלשה, שוב יש לי בחילה מהבוקר ושוב לא הצלחתי לאכול את האורז, ככה אני עם ביס אורז וקצת מים חמים מהבוקר.

נראה לי שלין כועסת עלי בימים האחרונים, אין לי מושג על מה. אני חושבת שהיא כועסת כי מידי פעם היא מביטה בי במבט כזה, כאילו היא חושבת עלי כל מיני דברים לא טובים. נדמה לי שהיא שופטת אותי, כאילו חסר לי שאני ממתינה למשפט, עוד אחת.

אני קמה ומתקרבת צמוד לסורגים על מנת לראות בזוית את השעון בחדר השני, זאת שיטה שלין גילתה. אני רואה שעוד עשרים דקות תגיע ארוחת הערב, הבטן מקרקרת אבל אני לא יודעת אם אצליח לאכול באמת.  אני מקווה שלפחות היום לא יביאו שוב את הקציצות חזיר שלהם, כבר כמה ימים רצוף יש אורז וקציצת חזיר ואני נשארת לחיות על אורז ומיסו.

אני חוזרת לשבת ומנסה למצוא נושא שיחה כלשהו עם לין. אני מסתכלת על הפנים שלה, אני כל הזמן בוחנת את הפנים שלה, הן כל כך שונות מהפנים המוכרות. האף הפחוס שלה, העור הצהוב שלה, הגבות הקשוחות שמונחות מעל העיניים המלוכסנות. הפנים שלה עדיין מוזרות לי, גם אחרי כל הזמן הזה שאני כאן איתה יום ולילה.

אני לא מצליחה למצוא נושא ופשוט ממשיכה להביט בה, היא מרימה את עיניה מהעיתון ושואלת,

"מה?"

"כלום, אני חושבת על מה את קוראת, הייתי רוצה לדעת".

"זה לא מעניין. אני מסתכלת על המזג אוויר, כתוב שיהיה מחר גשם ואולי גם טייפון. אולי, לא יודעת. מה השעה? אני רעבה".

"עוד חמש דקות".

לא צריך להגיד חמש דקות למה. זה חמש דקות לאוכל. זה יכול להיות קשור או לאוכל או לסיגריה וסיגריה של היום כבר הייתה, אז זה אוכל.

אני מעדיפה שלא יהיה גשם מחר. שתהיה עוד קצת שמש, שכשנצא מחר לסיגריה, שתהיה קצת שמש על הפנים. אני כל כך מתגעגעת לקצת שמש.

הנה כבר נשמע הצליל של העגלה, האוכל בדרך. לין מעירה את יוקו בחצי נביחה והמסכנה פותחת את עיניה כאילו עדיין לא מבינה איפה היא נמצאת.

יוקו המסכנה גילתה הבוקר שהיא בהריון. היא לא הפסיקה להקיא כבר כמה ימים וכאבה לה הבטן והיא חלשה מאוד וישנה כל היום. אז הבוקר אחד השומרים הצעירים הביא לה בדיקת הריון מהבית מרקחת, כזאת שעושים בבית וזה היה זה. מאז היא מודאגת עוד יותר, היא רק בוכה וישנה והיא עצובה נורא. החבר שלה עוד לא יודע, זה קרה להם בטעות ואין אפשרות להשאיר את הילד אבל כרגע אין אפשרות גם לא להשאיר. כרגע היא כאן ולא ברור מתי היא הולכת לצאת, זה יכול גם לקחת חודשים ארוכים ואז כבר אי אפשר יהיה לעשות הפלה. מסכנה.

לין מקבלת דרך הפתח בסורגים שלוש קופסאות כתומות ועוד שלוש קופסאות כחולות ושלוש קערות צהובות ושלוש זוגות מקלות אכילה. כמובן הכל עשוי פלסטיק.

אני פותחת את קופסת האורז שלי והקופסא השניה. היום יש שניצל, שוב בשר, ושוב אני אוכלת אורז. אני שואלת את לין אם היא רוצה את השניצל שלי, היא שואלת את יוקו כי יוקו בהריון אבל יוקו מהנהנת לשלילה. אין לה כוח אפילו לדבר. אז אני מעבירה את השניצל לקופסא של לין ומערבבת את המיסו שלי. לין רק מתקתקת בשפתיה ששוב יש בשר וגם לה כבר נמאס ממנו.

אני בוהה לתוך האורז שלי ומרגישה איך גוש עולה לתוך הגרון שלי ופעימות הלב שלי מתחזקות והראיה שוב מטושטשת ואני לא מבינה מה קורה לי. אני שוב לא יכולה לנשום ואני מניחה את האורז בחזרה בקופסא.

"בסוף תמותי. ככה זה כשלא אוכלים, בסוף תמותי" אומרת לין ומכוונת לכיוון שלי תוך כדי שהיא עסוקה באוכל. היא שוב נראית לי כעוסה, אבל מה יש לכל העולם נגדי.

"אמות, אמות. מה אכפת לי בכלל". אני ממלמלת לעצמי.

ובאמת כבר בא לי למות. מה זה משנה עם כל מה שאני מרגישה, עם הדפיקות לב והפחד המטורף והבחילה והמקום הזה והמשפט. מה זה כבר משנה, גם ככה אני לא חייה ממש.

קטגוריות: החוויה האישית שלי, כתיבה למגירה | תגים: , , | להגיב